במחקר תצפיתי, החוקרים בחנו את הקשר בין פעילות גופנית לבין קצב ההתקדמות של מחלת אלצהיימר בשלב הפרה-קליני, תוך התמקדות בהצטברות עמילואיד וטאו ובירידה קוגניטיבית. חוסר פעילות גופנית מוכר כגורם סיכון בר שינוי למחלת אלצהיימר, אך עד כה לא הובהר כיצד הוא משפיע על מהלך הפתולוגיה של המחלה בבני אדם, דבר שמגביל את היכולת לתכנן מחקרי מניעה מבוססי ראיות.

החוקרים השתמשו במסד הנתונים המורחב של Harvard Aging Brain Studyי(HABS) ואיתרו 296 משתתפים מבוגרים עם תפקוד קוגניטיבי תקין, שביצעו מדידה של מספר צעדים יומי באמצעות מד צעדים (pedometer). משתתפים אלו עברו גם סריקות PET אורכיות לעמילואיד וטאו, וכן הערכות קוגניטיביות שנתיות במשך תקופה של עד 14 שנים.

מתוצאות המחקר עולה כי בקרב מבוגרים עם רמות גבוהות של עמילואיד בתחילת המחקר, רמות פעילות גופנית גבוהות יותר נקשרו לירידה איטית יותר בתפקוד הקוגניטיבי ובתפקוד הכללי. קשר זה לא נבע מהבדלים ברמות העמילואיד, לא בתחילת המחקר ולא לאורך זמן, אלא היה קשור להצטברות איטית יותר של טאו באזור הטמפורלי התחתון, אשר תיווכה באופן מובהק את הקשר עם הירידה הקוגניטיבית האיטית. בניתוחי מנה-תגובה נמצא כי הקשר בין פעילות גופנית לבין האטה בהצטברות טאו והירידה הקוגניטיבית היה עקבי עד לרמה מתונה של פעילות גופנית (5,001-7,500 צעדים ביום), אך מעליה לא נצפה שיפור נוסף, ממצא שעשוי להוות יעד מציאותי לאנשים מבוגרים עם אורח חיים יושבני.

החוקרים סיכמו כי חוסר בפעילות גופנית עשוי לשמש יעד טיפולי אפשרי לשינוי מהלך המחלה בשלב הפרה-קליני. כמו כן, החוקרים מציעים כי במחקרי מניעה עתידיים, גיוס ממוקד של משתתפים בעלי אורח חיים יושבני, עם רמות עמילואיד גבוהות עשוי למקסם את הסיכוי להדגים השפעה מגינה של פעילות גופנית על הצטברות טאו ועל ירידה קוגניטיבית ותפקודית בשלבים מוקדמים של מחלת אלצהיימר.

מקור:

Yau, WY.W., Kirn, D.R., Rabin, J.S. et al. Physical activity as a modifiable risk factor in preclinical Alzheimer’s disease. Nat Med (2025). https://doi.org/10.1038/s41591-025-03955-6

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה